|
אברהם דוב מאבריטש
רבי אברהם דב אוירבך מאווריטש (נקרא גם: הרבי מאבריץ, 1760 - 1840) היה רב חסידי ומחבר הספר “בת עין“.אוירבך נולד בשנת ה'תק“ך בערך לרבי דוד מגיד מישרים בחלמניק. היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל וגם של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואווריטש.אהבתו הרבה לארץ ישראל משתקפת רבות בספרו בת עין, בשנת ה'תקצ“א עלה לארץ ישראל.עם הגיעו לארץ, השתכן בצפת, שם נתקבל בכבוד רב על ידי עדת החסידים, ומינו אותו לרב ומנהיג העדה. עם זאת היה אהוד אף על עדת הפרושים והספרדים.ד“ר אליעזר הלוי מזכירו של משה מונטיפיורי מתאר את התרשמותו מהרב מאוורוטש:בשנת ה'תקצ“ד (1834) היו פרעות בארץ ישראל, בעת מרד הפלאחים נגד גזירת הגיוס של מוחמד עלי שליט מצרים. בח' בסיון נכנסו הפורעים לצפת ובזזו את נכסי התושבים ואת התושבים כינסו מחוץ לעיר והפשיטו מהם את בגדיהם והשאירו רק בגד דק לעורם. בדרך נס נשאר מעט ממון בבגדה של אשת הרב אברהם דב- ממנו קנו מעט לחם וממנו התקיימו במשך תקופת היותם בשביה[2], עד י' בתמוז. לאחר שרבי ישראל משקלוב עשה שתדלנות אצל השלטונות בארץ ישראל זכו להשתחרר. יום י' בתמוז נקבע לפורים ויום הודיה לדורות[3] הרב אוירבך פנה במכתב לשר משה מונטיפיורי בבקשת עזרה לשיקום היישוב היהודי בצפת[4].
במרד הדרוזים בשנת ה'תקצ“ח עמד שוב הרב אוירבך לעזרת היישוב ודאג לשיקום התושבים ואף התנגד לעזיבת צפת[5].בכ“ד בטבת שנת ה'תקצ“ז, אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. מסופר שאוירבך היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה, כשהתחילו להרגיש את הזעזועים, ציוה לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. הזעזועים גברו וחלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק בו הצטופפו כולם, נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. לזכר זה נקבע שלט בבית המדרש שם נכתב:
    תגובות
|
lunch box
צופים עכשיו
|
| אי-מייל: | |
| שם: | |
עוד נושאים
תמונות
מדיה 
