לא מסובך מדי להבין כיצד נכנסו הסופגניות למסורת היהודית בתור המאכל הרשמי של חג החנוכה ונעשו לנכס צאן ברזל עבור יהודים בכל רחבי העולם. בדיוק כמו מאכלים אחרים שהדת היהודית מצווה עלינו לאכול במועדים שונים גם סופגניות נעשו לפריט חובה שלא ניתן לעבור את החג בלעדיו.

אבל בעוד שמאכלים אחרים קיבלו ביטוי מובהק במקורות הרי שהסופגניות אינן מופיעות ולו פעם אחת בתנ"ך או בכתובים האחרים של העם היהודי ואם כך, השאלה שחייבת להשאל היא מדוע בחרנו דווקא בסופגניות להיות למאכל הרשמי של חג החנוכה.

 נס חג החנוכה או אחד מאותם סיפורים שעליהם נבנה האתוס היהודי בכלל והציוני בפרט – מעטים נגד רבים ומנצחים בכל זאת בזכות השגחה עליונה ומעורבות אלוקית. באותם ימים שלטה בארץ ישראל האימפריה היוונית ההלנית. מדובר באימפריה ששלטה בכל אזור "הסהר הפורה" החל ממדינות הבלקן בצפון, דרך ארם נהרים (עירק של ימנו) צובא ואדום (סוריה) וארץ בני צור (לבנון) כשגם ארץ ישראל הייתה חלק מהאימפריה. בני ישראל, כמו יהודים טובים היו עם די כנוע עד שהיוונים לקחו צעד אחד יותר מדיי והחליטו להכניס "צלם להיכל" ולחלל את בית המקדש.

 כאשר הם עשו זאת פרץ המרד הגדול שבו הצליחו היהודים, מעטים מול רבים, להביס את הצבא העצום של המלך אנטייוכוס ולטהר את בית המקדש מהכובשים האכזריים. אחרי טיהור המקדש נוצרה בעיה חדשה. על פי המסורת היהודית מנורת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש הייתה חייבת לבעור באופן נצחי. היא בערה על ידי מנגנון מיוחד של שריפת שמן זית טהור וכך הפיצה אור יקרות במקדש. אולם אחרי האירועים הקשים שהתחולל בבית המקדש לא נותר כמעט שמן שישמש להבעיר את האש במנורה.

ואז קרה הנס הגדול, אותו נס שבגללו חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים עד עצם היום הזה.

כד השמן הקטן שהיה אמור להספיק לבערה של יום אחד לכל היותר בער במשך שמונה ימים רצופים עד שהצליחו להפיק שמן חדש למנורת התמיד.

 בגלל שהנס קשור לשמן נהוג לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים ומלאים בשמן והנדמה שאין כמו סופגניות על מנת להזכיר לנו שהנס קשור לשמן, אם עושים  סופגניות  "לפי הספר", בשמן עמוק, אנו נזכרים בכך בכל ביס וביס…