אתמקד במאמר זה בתרומת הספורט הטיפולי, למי מתאים הטיפול וכיצד הוא מתנהל. לפעילות הגופנית יש השפעה טובה על בריאות הגוף והנפש, והספורט הטיפולי לא שמור רק עבור אנשים עם צרכים מיוחדים ונכויות, אלא לכל ילד או מבוגר המתמודד עם קשיים.

באמצעות ספורט טיפולי יש שיפור בתנועות הבסיס, איכות חיי המתאמן ושילובו בחברה. אם מלמדים את המתאמן תנועות ויכולות מוטוריות, הוא יקבל בתמורה העמקה של מכלול החוויות האישיות והרגשות שלו, שיפור משמעותי בביטחון והדימוי העצמי, בשליטה העצמית והמראה החיצוני. הפעילות הגופנית גורמת לעידוד העצמאות של המתאמן ומורידה את תלותו החיצונית באנשים אחרים. אפשר לראות שיפור ניכר בחייו האישיים של המתאמן בזכות האימון בספורט טיפולי, אשר מגיע כחלק נוסף של פעילות כלל מערכתית.

המטופלים הפוטנציאליים

מתאים לשתף בספורט טיפולי מבוגרים או ילדים המתמודדים עם קשיים שונים, כדוגמת אגרסיביות, היפראקטיביות, מיומנויות מוטוריות נמוכות, הפרעות קשב וריכוז, דימוי וביטחון עצמי נמוך, תת משקל או עודף משקל ועוד. יש לזכור שאימון בספורט טיפולי הולם גם טיפול בילדים הסובלים מעיכובים התפתחותיים בכישורים חברתיים, קוגניציה, יכולות גופניות ועוד.

התנהלות האימון – מאחורי הקלעים

לרוב, הספורט הטיפולי אינו הפעילות היחידה בחיי המטופל, מפני שישנה פעילות כלל מערכתית (הכוללת את הפעילות הגופנית) המיועדת לקדם את חייו האישיים. התנהלות הטיפול שונה בין המתאמנים, תלוי בגיל המתאמן, ביכולותיו ובקשיים שהוא מתמודד עמם. אבצע סקירה של מקרה שבו ילד (בגיל ביה"ס היסודי) הגיע אלי לטובת ספורט טיפולי. הוא הגיע אלי אחרי שהפסיק לחלוטין לבוא לשיעורי חינוך גופני, דבר שהתקשר ישירות לטראומה משפחתית. המקרה נוצר מפני שהצטברו קשיים מהטראומה המשפחתית, שהתבטאו בנסיגה בביטחון עצמי, דימוי עצמי וביכולות הילד. כמו כן, הישגיו הלימודיים הידרדרו, כישוריו החברתיים לקו בחסר, ופחדיו מחשיכה וגבהים רק גברו. בסופו של יום, הפסקת השיעורים בחינוך גופני נבעו מכך שהכריחו אותו להתמודד עם הצגת יכולותיו לחבריו ללימודים, וציונים מהמורים המעידים על יכולותיו.

ציון בחינוך גופני יהיה בהתאם ליכולות הגופניות של הילד, ולכן אם היכולות הגופניות נמוכות – הציונים יהיו נמוכים, ואף קיים חשש שלא ישחקו עמו בהפסקות. המשחקים בהפסקות קריטיים במיוחד לילדים צעירים עבור קשרים חברתיים. אם הילד נמנע מכך מסיבה כלשהי, יש סיכון שמצבו החברתי יורע, ביטחונו העצמי ירד, והוא יעדיף לא לשתף את יכולותיו וידיעותיו אפילו בשיעורים עיוניים.

הפן הפרקטי – מה עושים מכאן?

הפתרון להתמודד עם הקשיים של הילד יכול להיות בעזרת ספורט טיפולי, אשר מבסיסו קשור להתמדה והדרגתיות. על כן, התחלתי להתאמן עמו על טיפוס גבעות בטבע, וכך להמעיט את פחדיו מגבהים ולהתגבר עליהם. כשהיינו על הגבעות, הפעילויות שביצענו היו מאוד בסיסיות – כמו לתפוס ולזרוק כדור. בנוסף, אפשר לעודד את יצר התחרותיות וההישגיות באמצעות תחרות טיפוס מדי פעם לפסגת הגבעה. הטלתי עליו את האחריות לנווט לנו את הדרך לגבעות שונות ולפסגת הגבעה, וכך השליטה על הצלחותיו הייתה תלויה בו. לא עבר זמן רב עד שחזר לילד הביטחון לשוב לטפס על מתקנים בפארקים. הפחתת החרדות מהחשיכה התבצעה באמצעות ביצוע של פעילויות מוכרות משעות בין הערביים לתוך שעות החשיכה.

טיפולים פרטניים או חוגי ספורט לאנשים עם שיתוק מוחין, פיגור שכלי, פגועי ראש ובספקטרום האוטיסטי מהווים כלי טיפולי שאפשר למדוד את הצלחותיו בקריטריונים שונים, כמו משקל הגוף, הזמן שמקדישים בשבוע לפעילות חברתית וגופנית, כמה פעמים חוזרים על תרגיל מסוים, הציון שמקבלים בחינוך גופני ועוד.

אנשים הסובלים מבעיות נפשיות ומחלות נפשיות (למשל במחלקות פסיכיאטריות) יכולים גם להשתתף בספורט טיפולי אשר מהווה עוד כלי טיפולי אשר נכלל בטיפול מערכתי, שיש בו טיפולים פסיכולוגיים, תרופתיים, ריפוי בעיסוק, אומנות ועוד. אותן מחלות עשויות לדרדר את היכולות האורתופדיות והגופניות של האדם, והטיפול המערכתי מסוגל לסייע בשיקום. מעלות הספורט הטיפולי בתחום זה הן החיבור של המתאמן עם אנשים נוספים, עם התנועות, הגוף, וגם יכולות מוטוריות בסיסיות. יש אפשרות למתאמן לדכא את האגרסיביות ולהפנות לפעילות גופנית. בנוסף, המתאמן מתחיל להבין שפעילות גופנית היא פעילות שגרתית ונורמלית.

אם מבוגר או ילד מתמודד עם קושי מסוים, כחלק מטיפול מערכתי אפשר להוסיף גם ספורט טיפולי אשר יעזור לקדם אותו בחייו האישיים. כידוע, הפעילות הגופנית משפיעה לטובה על בריאות הגוף והנפש.