דבורים – תולדות הכוורנות

עוד בתקופת הקדם היסטורית ידע האדם הקדמון על הדבורה. בימים ההם לא היה טיפול מסודר בדבורים, נכון לכנותו "שוד הדבש." ציור עתיק על גבי סלע בסביבת ואלנסיה, ספרד, מתקופה הפליאוליתית, שהשתמר עד ימינו, מראה כיצד אישה מטפסת על עץ, מגיעה אל הנחיל הצמוד לגזע ומוציאה יערות דבש.
הדבש היה מזון מקובל לבני אדם, מילא תפקיד חשוב באורח החיים
ובמנהגים שונים. דבר זה מתאשר על ידי ממצאים ארכיאולוגים בחלקי תבל שונים, המרוחקים זה מזה. על הכוורנות במצרים אנו מוצאים הרבה שרידים ועדויות, הפזורים במוזיאונים ובספרות העתיקה: על גבי תבליטים במקדשים, על מצבות
ופפירוסים, מלפני 6000-7000 שנה, מוצאים ציורי דמויות של דבורים.
הדבש היה מזון ממדרגה ראשונה והוא הוגש למעמדות הגבוהים בחברה.
הסמל המלכותי של הפרעונים הוא בדמות דבורה. בקברות הפרעונים נמצאו שרידי דבש: כנראה, ציידו אותם במזון חשוב זה לדרכם האחרונה.
ממצרים פשט העיסוק בדבורים לארצות השכנות – יוון, קפריסין, ארץ ישראל. באפוס היווני נזכר הדבש בתור מאכל מלכים, וספרותם העתיקה של היוונים מזכירה את הדבש כמזון בעל ערך רפואי ממדרגה ראשונה.
ספרות אנו מוצאים על הדבורים אצל הרומאים הקדמונים – יירגיל, קולומלה ופיניוס. וירגיל, שעסק במדעי הטבע, הקדיש בכתביו מקום נכבד לדבורה. הוא כינה אותה בשם "יצור אלוהי". בפרק התשיעי של חיבורו הקדיש פרק לדבש, " הנאסף ממתק פרחים והוא חשוב מאד לבריאות האדם". דבש בתערובת עם מים מופיע בתפריט התושבים.
באחד החיבורים שלו הוא כותב, שהטיפול בדבורים הוא דבר חשוב לחקלאות מפותחת, והוא גם מתאר כיצד עוסקים העבדים בגזלת הדבש מהכוורת.

הדבש נזכר בכתבי הקודש (ואדות) של הודו, שחוברו 2500-5000 שנה לפני סה"נ. האמינו שהשימוש בדבש מוסיף כוח, אושר, תבונה ודעת.
במקרא נזכר הדבש פעמים רבות, כאשר שבטי ישראל נדדו במדבר סיני, הם שלחו מרגלים לתור את הרץ, ואלה הביאו את הבשורה כי " הארץ היא זבת חלב ודבש". כינוי זה זבת חלב ודבש, נזכר פעמים רבות במקרא, כאשר כבשו השבטים את הארץ והתנחלו בה והחלו לעסוק בחקלאות, הפך הדבש למצרך בעל חשיבות כהזנה. הוא גם שימש סחורה עוברת לסוחר, גם נשלח לארצות חוץ ושם שימש לתשלום מסים וארנונות. " יהודה וארץ ישראל המה רוכלין בחטי מנות ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערכך" (יחזקאל כז' יז.(' אמנם יש חוקרים, הטוענים כי המונח דבש מתייחס לאו דווקא לדבש דבורים, כי אם גם לדבש פירות (ענבים, תאנים, חרובים). אך אין ספק שהכתובים "ומצור דבש אשביעך" (תהלים פא' יז') או " ויהי הדבש על פני השדה" (שמואל א' יד'- כה') מתייחסים לדבש דבורים. מסתבר, שנחילי בר מצאו להם מסתור בין סלעים ובמערות, ולעיתים ניתכו היערות בהשפעת החום והדבש השתפך החוצה.
הדבש היה אחד משבעת המינים שבהם התברכה ארצנו.
גם לאחר שעם ישראל הוגלה מארצו, היו בין הנותרים בה חקלאים שעסקו בדבורים. אנו מוצאים בתלמוד שורה של חוקים ופסקי דין המטפלים בעניינים הקשורים עם הכוורנות: ממכר דבש דבורים, להבדיל מדבש תאנים, בעלות על נחיל בורח, ועוד?
בתקופת הרנסנס באירופה החל עיסוק נמרץ במדעי הטבע, ואנשי הגות וחוקרים הפנו את תשומת לבם אל הדבורה, כיצור חברתי מיוחד במינו, בעל חשיבות רבה לאדם.
בקרב העמים הנוצריים התמסרו לדבורים אנשים שהתבודדו במנזרים והחזיקו דבורים גם להפקת דונג לצורכי נרות לפולחן הדתי. באותה תקופה התבטא הטיפול בדבורים בכך, שבסוף העונה היה בעל הכוורת מגיע אליה כשהוא מצויד בסכין ארוך, חותך את היערות שבשוליה, סוחט אותן ומפיק מהן את הדבש, ואת החלות היה מתיך ומפיק מהן דונג. מבנה הכוורת הפרימיטיבית היה שונה בהתאם לתנאי האקלים של כל ארץ. בארצות קרות בנו את הכוורות בצורת סל קלוע קש, או ששימש לה גדם-עץ חלול בפנים.

ובארצות חמות היה זה כד חרס או טיט בצורת גליל באורך של 100-80 ס"מ ובקוטר של 40 ס"מ. כדים אלה היו ערוכים זה על גבי זה. הרווחים בין הכדים טויחו בחומר ומעליהם כיסו עפר או חומר כדי להגן עליהם מלהט קרני השמש ומרטיבות גשמי זעף כשלב מעבר מן הכוורת הפרימיטיבית אל הכוורת המודרנית יכולה להיחשב הכוורת היוונית העתיקה, הקלועה ענפים יבשים, שחלותיה בנויות על רפפות עץ. זו הכוורת הראשונה עם חלות ניידות. כוורות כאלה מצויות ביוון עד היום.
המחקר בדבורים שהתרחב והעמיק החל במאה ה – 18, סייע רבות לפיתוח הכוורת המודרנית, והיא שוכללה במאה ה.19 – משנפוצה הכוורת המתפרקת של לנגסטרות באמצע המאה ה – 19 והמצאת מכונת הרדייה, החל הענף להתקדם בצעדים מהירים.
בארץ ישראל הקדומה גידלו דבורים בכוורת פרימיטיבית בצורת כדים וכך היה עד סוף המאה ה. 19 – בשנת 1881 הכניסו מתיישבים צרפתיים, האחים בלדנספרג'ר, לראשונה, כוורת מודרנית לארץ.
משנת 1890 התחיל ראובן לרר, מיסד המושבה נס-ציונה, לטפל ב40 – כוורות מודרניות שהביא מרוסיה. הוא היה החלוץ של הכוורנות העברית המודרנית בארץ ישראל.
יוצאי חלציו של לרר דור רביעי, עוסקים גם בימינו בגידול דבורים בנס-ציונה ובסביבתה.
עם התפתחות החקלאות העברית בארץ, חלה התקדמות גם בענף גידול הדבורים
גידול מספר הכוורות בארץ במרוצת יובל השנים האחרון:
ב- 1920 היה 1500 כוורות.
ב- 1930 היה 4000 כוורות.
ב- 1940 היה 18.000 כוורות.
ב- 1950 היה 29.000 כוורות.
ב- 1960 היה 48.000 כוורות.
בשנת 1967 הגיע המספר עד 71.000 כוורות.
אמנם אחר כך פחת המספר, בגלל סיבות כלכליות, וב- 1970 היה50.000 כוורות. מאותה שנה חלה התאוששות בענף.

להתפתחות ניכרת, בכמות ואיכות, הגיע הענף בייחוד לאחר קום מדינת ישראל הגורמים לכך היו:

א. הכוורנות הפרימטיבית טיפלה בדבורה מקומית מהגזע הסורי – גזע רגזני, מתנחל, ומעניק תנובת דבש זעומה. לאחר קום המדינה עובדה תוכנית להחליף את הדבורה המקומית בגזע האיטלקי, שהוא שקט יותר ומצטיין בתנובת דבש מרובה. ואכן, זה הקל על העבודה ועזר לקליטת אנשים נוספים בענף.

ב. צוות המדריכים של משרד החקלאות הכניס שיטות עבודה יעילות וציוד משוכלל; חל ייעול בעבודה וגדלה תנובת הדבש. זה עזר לקדם את הענף מבחינה כלכלית.

ג. גידול האוכלוסיה הגביר את צריכת הדבש. בשנים האחרונות גם נמצאה דרך לשווק דבש לחו"ל במחיר גבוה. הדבש הישראלי, הודות לאיכותו, הוא בעל כושר תחרות בשוקי העולם. עם מציאת שיטות לצמצום השקעת העבודה ולהגדלת התנובה לכוורת – נעשה הענף רווחי ומבטיח שכר הוגן לעוסק בו.

ד. בשנים האחרונות חדרה בין החקלאים בארץ ההכרה בחשיבות הדבורה כמאביקה גידולים שונים. כעת יש כוורנים המספיקים לרדות דבש פעמיים בשנה וגם לקבל תשלום בעד השכרת דבוריות לצורכי האבקת גידולי שדה.

ה. יש גם מכוורות בודדות, המייצרות "מזון מלכות" לממכר, וכן משקי רבייה מאושרים, המגדלים מלכות מובחרות לצורכי הארץ וגם ליצוא.

בשנים האחרונות חלה התמחות מקצועית בענף, במקום כוורן – חובב, המטפל במספר מועט של כוורות יש מכוורות של 500-200 וגם 1000 דבורייות ומעלה, המצוידות בציוד חדיש ומנוהלות בידי בעלי מקצוע ממדרגה ראשונה, ואלה מגיעים לתנובה גדולה מאד לדבורית. הממוצע הארצי של מספר דבוריות ליחידת משק היה בשנת 57 – 1957 דבוריות, בשנת 75 – 1967 דבוריות ובשנת100 – 1970 דבוריות.
80% מכלל תנובת הדבש בארץ מיוצרים במכוורות הגדולות והבינוניות של 1000-100 דבוריות ליחידת משק. מקורות הדבש בארץ עדיין אינם מנוצלים במלואם ולכן יש סיכוי שהענף יגדל במידה ניכרת בשנים הבאות.