פרטים מרכזיים על הז'אנר בו נעשה שימוש בתוצרי התרבות הפופולארית לצורך היצירה האומנותית.

הפופ ארט היא תנועה וסגנון ב אומנות שצמח בשנות החמישים באנגליה, והגיע לארצות הברית בשנות השישים. האמנים התמקדו בשימוש בתמונות מוכרות מהתרבות הפופולארית, כמו שלטי חוצות, קומיקס, פרסומות ממגזינים ומוצרי צריכה. לכל החסידים הגדולים של הפופ ארט הייתה התייחסות משותפת לחוויית הצריכה האורבנית המודרנית.

הפופ ארט הוא צאצא ישיר של תנועת הדאדא שלעגה לתרבות האומנות הממוסדת. בז'אנר הפופ ארט מובעת ביקורת זו על ידי שימוש בתמונות מהרחוב, מהסופרמרקט ומתקשורת ההמונים והצגתן כאומנות לכל דבר.

הפופ ארט התחבר עם הצעירים ועם תופעת מוזיקת הפופ של שנות החמישים והשישים, והפך להיות חלק מהנוף של לונדון האופנתית והנועזת. כך לדוגמה, אמן הפופ ארט פיטר בלייק עיצב עטיפות לתקליטים של הביטלס ושל אלביס פרסלי.

הפופ ארט מתח ביקורת על החברה המודרנית ועל התרבות, בדגש על תרבות הצריכה. התמונות הוצגו בשילוב של הומור, ביקורת ואירוניה. אמני הפופ ארט תיארו ב אמנות את חיי היומיום המודרנים. התנועה גם עזרה לגשר בין האומנות הגבוהה לאומנות הנמוכה, וצימצמה את הפער בין האומנויות היפות לבין השיטות של האומנות המסחרית.

אמני פופ ארט ויצירתם

אמני פופ ארט כמו ג'ספר גונס ורוברט רושנברג בחרו חפצים מוכרים (כמו דגלים ובקבוקי בירה) בתור נושאי הציורים שלהם, והאמן הבריטי ריצ'רד המילטון השתמש בתמונות ממגזינים.

עם זאת, אנדי וורהול היה האמן שהביא את הפופ ארט לקדמת הבמה. הצילומים שלו של בקבוקי קולה, קופסאות מרק וכוכבי קולנוע הם חלק מהאייקונים הגדולים של המאה העשרים. בעזרת אימוץ של שיטות פרסומיות, ויצירת אמנות חלקלקה מיוצרת תעשייתית, אמני הפופ ארט הבדילו את עצמם מהציירים של האקספרסיוניזם המופשט שקדמו להם. אנדי וורהול צייר סדרה של שלוש עשרה ציורים של מרילין מונרו בצבעים שונים ב-1963 לאחר מותה, שבשנים האחרונות נמכרו בעשרות מיליוני דולרים. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא דיוקנאות גם של דמויות מפורסמות רבות מהמאה העשרים בהם ג'ון לנון ומייקל ג'קסון, דמויות פוליטיות כמו מאו צה טונג, צ'ה גווארה וג'קי קנדי, ואייקוני תרבות כמו מיקי מאוס.